<h1>ארחות חיים הלכ' איסורי מאכלות סימן ב'</h1>
<h2>דף מד:</h2>
גרסינן בפרק אלו טרפות חכם שטמא אין חבירו רשאי לטהר. אסר אין חבירו רשאי להתיר וכתב הראב"ד ז"ל דאין רשאי ואם התיר אינו מותר קאמר. וביאר הר' אהרן הלוי ז"ל ואפילו ראה הראשון אחר כך והודה לדברי השני ע"כ. ולא משום כבודו של ראשון אלא הואיל ונפק מהראשון עלה שם איסור הוה לה חתיכה דאיסור ודוקא בדבר התלוי בשקול הדעת כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגין דעלמא כחד מיניהו ועביד איהו כאידך היינו שקול הדעת. וכן נמי דעת הרשב"א ז"ל וכן נמי כתב הר' מאיר ב"ר שמעון ז"ל. וביאר עוד שאפילו טעה בפסק הריא"ף ז"ל או הראב"ד ז"ל כטועה בדבר משנה חשבינן ליה אם לא ימצא חכם אחד כיוצא בו שיאמר כהוראתו וחוזר.
עוד כתוב שם לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם הני מילי מילתא דתליא בסברא אבל מילתא דאיכא למימר אגמריה סמך מצי למיכל. והוא דליכא משום חשדא [אבל דבר דאית ביה משום חשדא] כגון דבר שנמכר בשומא לא כדאמרינן הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו.
